גילי כותב\ת "מפונו יצאנו לעבר הגבול של בוליביה אל העיר לה-פז, בירת בוליביה. בדרך עוצרים לשעה הפסקה בעיירת הגבול בין פרו לבוליביה – קופקבנה ומחליפים אוטובוס. עיירה חמודה גם על שפת אגם טיטיקקה, בזמן ההפסקה ניתן לשכור אופנועים ולטייל בעיירה. בסוכנות הנסיעות בפונו לא מספרים לך על החלפת האוטובוס, כך שעד הגבול בחרנו ונסענו באחלה אוטובוס ומהגבול המשכנו במשהו מצ'וקמק לנסיעה של עוד 5 שעות, כשהתיקים קשורים על הגג. ה"כבישים" באזור הזה הרבה פחות טובים מהצד הפרואני.

אחרי שהסתובבנו בלה-פז נסענו 3 שעות לאורורו. הגענו בשעות הערב. הנהג מונית שלא הפסיק לפצח איזה משהו מסריח לקח לנו כפול כסף באיזה טענה מגוחכת. עיירה נידחת ואין בכלל מה לעשות שם, אכסניות ואנשים מפחידים, ולא עוברים שם כמעט אוטובוסים ותיירים. לאחר ניסיון כושל בתפיסת טרמפים ואחרי מאמצים המשכנו לאיוני. 9 שעות נסיעה לילית קשה בדרכי עפר קשות בתוך המדבר. לא ממש הבנתי איך הנהג יודע את הדרך הלא מסומנת במדבר בנסיעה מהירה. השמיים והכוכבים באזור זה מדהימים הכי נקיים וברורים שראיתי אי פעם.

UYUNI: עיירת רפאים צחיחה עם אווירה מאד מיוחדת. אכסניה- HOSTAL MARITH ברחוב- 61 AVENIDA POTOSI. מכאן יוצאים אל ה- : SALAR(לא להפסיד) מדבר המלח הגדול בעולם, בו גבעות קטנות עם קקטוסים יוצאי דופן בגודלם. מלון מלח נחמד, לגונות, אתר גייזרים מדהים ומעיינות חמים.

בדרך רואים להקות של למות על הרקע הלבן של המדבר. טרק מדהים, 3 ימים, יוצאים בג'יפ קומנדקר עם נהג וטבחית מקומיים. מי שרוצה להמשיך לצ'ילה יכול לרדת בגבול עם צ'ילה, צריך לדאוג להחתים את הדרכון באיוני ולשמור כסף בוליבייני למעבר הגבול. עצרנו לעזור לאוטובוס ששקע במלח ואחרי שעברנו דרך לא דרך הגענו למתחם של כמה מבנים באמצע הכלום שבו ישנו. הטבחית הכינה לנו את אחד המרקים העשירים והטעימים שאכלתי. הלגונות יפיפיות ואתר הגייזרים מאד מיוחד. אחרי טבילה במעיין החם כשבחוץ קר ורוחות חזקות הגענו אל מעבר הגבול ועברנו לצ'ילה. שם חיכה לנו טרנזיט שלקח אותנו לעיירה החמודה סן פדרו. מייד מרגישים בהבדל בין צ'ילה למדינות האנדיות.