נגה כותב\ת "דלהי מציפה אותך באינספור גירויים חדשים - קולות, ריחות וצבעים. אחרי יומיים כאן גיליתי שתל אביב סיפקה לי טירונות שערכה לא יסולא בפז. הדבר הראשון שאתה נתקל בו ביציאה משדה התעופה, הוא גל של חום ולחות, ולא משנה אם אתה בוגר מכללת "יולי-אוגוסט-בתל אביב- בחדר-בלי-מזגן", עדיין אתה מתקשה להתמודד עם בריכת השחייה שנקראת דלהי.


הפתרון הוא אחד - לקבל באהבה את העובדה שנקבוביות הזיעה שלך עובדות במשמרות כפולות עד משולשות פלוס השלמת שעות נוספות בסופי שבוע.

הריחות פה הם אלמנט מפתח - חזקים, מגוונים וסוחפים אותך למחוזות רחוקים (עד שאתה נזכר שמחוזות רחוקים זה בעצם פה). ריחות של קארי מעורבבים בקטורת ומהולים בחרא של פרות.

הפרות לכשעצמן, מהוות פה חלק אינטגרלי מהנוף, פוסעות באדישות של ערס מצוי כמו מודעות להיותן אזרחיות של כבוד פה.

בינהם מנווטים בסללומים מעוררי הערצה והתקפי לב עשרות כלי רכב שמהווים את ההגדרה המילונית לכאוס. כמו בתל אביב, גם כאן הצופר מהווה את החלק שסביבו בנוי האוטו/ אופנוע/ ריקשה, וכמו בתל אביב, גם כאן זכות קדימה/ רמזורים אדומים/ שמירה של נתיב ברור הם בגדר המלצה בלבד.

וכמו בתל אביב, שומעים פה עברית בכל פינה, רואים שלטים בעברית בכל חור, וכן - יש גם פלאפל...

לפני שהגעתי לפה אמרו לי שאפשר לאהוב אותה, אפשר לשנוא אותה, אבל אי אפשר להישאר אדישים. עלי, דווקא בתוך ההמולה והבלגן היא השרתה המון שמחה, והמון שלוות נפש.

אז היומיים הראשונים עברו בהצלחה (ובהגדלה מאסיבית של מספר השארוולים שלי), ההודים אנשים מקסימים והאוכל ההודי הוא פאר היצירה.

איך אומרים... זוהי תחילתה של ידידות מופלאה...