אהרון וזיוה כותב\ת "יום שישי 18 למרץ 2005 הטיסה של אל-על יוצאת בזמן, אחרי שעה וארבעים דקות אנו נוחתים בנמל התעופה של אתונה. השדה מחודש, מאד מודרני ומפואר. יוצאים במוניות למלון: GRAND OMONIA HOTEL המלון ממוקם במקום מרכזי, וסואן ליד ככר אומוניה. הדרך לאתונה מאד מושקעת, מנהרות, גשרים, כבישים מתוחזקים. בכל מקום מרגישים את ההשקעה האדירה שקיבלה יוון מהקהילה האירופית עם הצטרפותה לשוק המשותף, וכן הוזרמו הרבה משאבים מכל העולם לקראת אולימפיאדת 2005!

הגענו למלון, בפתח פוגשת אותנו יעל, המדריכה, שמשמשת לשמעון פרנס, יד ימין בארגון כל הלוגיסטיקה, שמאחורי המסע הקצר שלנו לאתונה! מלאת מרץ, חייכנית, קשובה, בחורה ישראלית, שמכירה היטב את המנטאליות, והמהלכים באתונה.

השעה: 14:00 בצהריים, אנו מתאספים לשיחת פתיחה, מקבלים את המפתחות לחדרים, מקבלים הסבר משמעון על התכנית ליום השישי...התארגנות בחדרים, וקובעים להיפגש ב14:45 ליציאה בלובי.
יורדים לתחנת הרכבת התחתית , יורדים בתחנת "אקרופוליס" ומגעים לאזור הפלאקה. אזור מלא בטברנות, חנויות למזכרות, רחובות צרים, סמטאות ציוריות, גן עדן לתיירים!
המסעדה היא טברנה טיפוסית, מגישים הרבה מזטים... אוזו, יין מקומי, לחם טרי, ועוד לא דיברנו על המנה העיקרית...

בשרים במגוון אפשרויות. צלעות, כבש מבושל, עופות על הגריל, וכמובן הכול מלווה בהרבה מוסיקה... נגנים שישבו בחוץ, ניגנו לעוברים ושבים, נכנסו פנימה על מנת להנעים לנו, את הארוחה!!!
חוזרים למלון למנוחה של כשעתיים, ושוב נפגשים עם שמעון להרצאת מידע, על המוסיקה, והמקום בו נבלה הלילה.

למקום בו נבלה קוראים: "סטואה טון אסנאטון", המקום נמצא בתוך שוק הבשר של אתונה.
כאן הוא מרכז לשירת ה"רמבטיקו" של אתונה. המקום מאד מפורסם, תוכניות טלביזיה רבות צולמו כאן.
המקום הוא ה"בואנה ויסטה" של אתונה, למוסיקת ה"רמבטיקו" - הוא שימש למקור המוסיקה של הבוזוקי.
שילוב בין צעירים, דור הביניים, והנגנים הזקנים, תזמורת שלא ניתן להבין. פה הזמן עמד מלכת, מתגלגלים כמו במכונת הזמן, לשנות ה- 50, ברפרטואר שירים עד שנות ה- 65 !
אנו נכנסים דרך סמטה בשוק הבשר, המועדון בקומה השניה.
עפ"י המסורת גרם המדרגות לעליה למועדון חסום, לכן עולים עם מעלית.
לחסימת המדרגות יש סיפור: בשנות השלושים שלט ביוון מטקסה , פשיסט יווני. הוא רדף את נגני הרבטיקו, שהיו ידועים בעישון חשיש במועדון זה.לכן היה פושט על המקום עם אנשי המשטרה. הנגנים הציבו מודיע, שהיה מתריע על בא השוטרים. הם חסמו את גרם המדרגות, מעכבים את המעלית, ואז מעלימים את ההוכחות על עישון החשיש...

הרכב הקהל שמגיע למועדון הוא מגוון – צעירים, ומבוגרים. לצעירים יש כבוד רב למסורת, לכן המקום הוא מוקד משיכה לחתך גילאים רחב!
המופע מתחיל בשעה: 11:00 בלילה עד הבוקר. על הבמה על ספסל פשוט יושבים הנגנים, בוזוקי, אקורדיון, ודרבוקה.
תחילה מופיעים זמרי ה"חימום" ובהמשך עולים זמרים זה אחר זה, לפי חשיבות הזמר, כל אחד מופיע כ 40 דקות, אז עולה השני, וכן הלאה ... לקראת שעה 2:00 אחר חצות, נגמר סיבוב ראשון, ואז יש המשך של הדרנים...
תוך כדי המופע מוגשת ארוחה, אוזו ללא הגבלה, משקאות קלים, המון סלטים למינם!
היווני, עד שלא יגיע לתחתית הבקבוק, לא יקום לרקוד. אין להם עכבות, כלם רוקדים, רקוד דמוי הורה, ריקודי בטן,
גם אנחנו לא מביישים את ישראל... ומצטרפים לרוקדים!
רמבטיקו = הבלוז היווני מהווה המקור למוסיקה היוונית. דרך "זורבה היווני" הם הפכו לשגרירי הבוזוקי!
במסורת אין זכר לבוזוקי. ב30 השנים האחרונות, במעבר מן הכפר אל העיר, נוצרה תרבות חדשה.והבוזוקי חלק מכך.

מקור ושרש השירה הם הכאב, הסבל והחיים הקשים. מלחמה רבת שנים בין תורכיה ליוון, יש כאן שנאה מושרשת.
מלחמות הבלקן היו מן האכזריות שהיו!
במשך 500 שנה שלטו התורכים על יוון. שלטון של דיכוי ועריצות. מעשי טבח וזוועות.
אחרי מלחמת העולם ה – 1 תורכיה הייתה במצב של התפוררות, היוונים החליטו שזה הזמן להכות בהם ולהחזיר שטחי אדמה כבושים. ואכם חלק גדול מהשטחים הוחזר. בהסכם שנחתם ע"י אתא טורק מאות אלפים יוונים עשו טרנספר ליוון, מאזורי הכיבוש של התורכים. הם הגיעו ליוון, החברה הוותיקה התייחסה אליהם בבוז. בתחילת שנות ה 20, נוצרו שכונות עוני, דמוי מעברות. ללא פרנסה, מצאו נחמה במוסיקה, ועישון החשיש, העישון הייתה נורמה בתורכיה (לפני עלייתו של אתא טורק). הם חיו בשטח האפור בין שמירת החוק, הרמבטיקו היה ביטוי ודרך חיים בשנים הראשונות בשכונות אתונה ופיראוס. המוסיקה צמחה מהמחששות, הפכה להיות המוסיקה של מעמד הפועלים.

חז'ידאקיס ותיאודורקיס עשו "אפ-גרייד" למוסיקה זו. הם באו מהמוסיקה הקלאסית. באמצע שנות ה-70 הם הפכו למסורת יוונית, כמו שירי א"י אצלנו. הכלים המלווים את המוסיקה הם אקוסטיים, ללא הגברה וללא קלידים.

הבוזוקי במקורו היה עם 3 מיתרים, היום הבוזוקי הוא עם 4 מיתרים.
בגלמה כמו הבוזוקי אך עם צוואר ארוך, נותן קצב נוח לאלתור, סורה בוזוקי קטן.
לקראת שעה 3 לפנות בוקר, אנחנו פורשים, היוונים ממשיכים לחגוג בלעדנו!!!


19/3/2005 יום שבת

יוצאים לכיוון פיראוס במוניות, חולפים על פני אצטדיונים חדשים שנבנו ושופצו לקראת אולימפיאדת 2005.
אנחנו בדרכנו לנמל פיראוס על מנת לעלות לרחפת בשעה 9:30 FLYING DOLPIN
בדרכנו לאי הידרה . הרחפת מאד גדולה בת שתי קומות. הישיבה עפ"י מס' כמו במטוס . יש טלביזיה, קפיטריה, וכך אנחנו אנו מרחפים על פני הים האגאי! חניה קצרה באי פארוס, ומגעים להידרה אחרי כשעתיים.

האי מאד ציורי, מעגן סירות דיג, טיילת נחמדה עם חנויות לתיירים, מסעדות, ובתי קפה. מזג האוויר נפלא, שמיים כחולים, אנחנו עולים בין סמטאות והרבה מדרגות לנקודת תצפית גבוהה על מנת לראות את כל הנוף המרהיב שנצפה משם!

יושבים בבית קפה, חלקם אוכלים, חלקם שותים, אך כלם נהנים!!! בשעה 14:30 עולים על הרחפת חזרה לפיראוס, משם במוניות לאתונה, יש לנו "מתנה " שינה של כ 4 שעות!! בערב יוצאים לארוחת ערב בטברנה, ובערב, גליקריה בהופעה!

הטברנה אליה הגענו, מאד מיוחדת, מאד עממית, פשוטה, אך ידועה במאכליה המיוחדים. נגן זקן שמלווה עצמו בבוזוקי, מלווה את הארוחה, אנחנו מצ'פרים אותו לאורך ה"הופעה" בכסף, המוסיקה מנעימה לנו את הארוחה!

אפשר לבחור את המנות העיקריות מהסירים שמוצגים מאחורי דוכן ההגשה. מנה מומלצת: כלי חרס מלא בבשר בקר מתובל שעבר בישול בטבון... טעים ומפתיע בטעמו! הסלטים שהוגשו לשולחן, גם כן מיוחדים ודורשים הסבר של שמעון, על מנת להבין מה הולך עם מה? ומי נגד מי???
יוצאים במוניות למועדון לילה להופעה של גליקריה!
המועדון, באולם ענקי, עם יציע גדול וכולם מסבים סביב לשולחנות. על הבמה מערכות הגברה ענקיות עם כל החידושים שמתאימים למופעי רוק גדולים! אנו מגיעים לשולחן הקרוב מאד לבמה, ושוב מתחילים להזרים כל מיני מתאבנים, משקאות קלים, אוזו, יין, ולכבדים שבנינו: ויסקי! ההופעה מתחילה בחצות, זמרי חימום מופעים זה אחר זה, וגם כלם ביחד. וגליקריה מגיעה כמו מלכה, כלם מריעים, זורקים פרחים, וההופעה שלה, שירה מלאת מקצב, קול נפלא, כל הקהל מלווה אותה במחיאות, ומשתתף בשירה. כלם יודעים את המילים ושרים איתה! לאט לאט, המשקאות מגיעים לרגליים, ואז על אותה במה, לצד הזמרים, ולצידה של גליקריה, יוצאים בריקודים! אף אחד לא עושה חשבון... גם אנחנו מצטרפים לחגיגה! מצב רוח נפלא, שמח, לא רוצים להביט בשעון... אך, אחרי השעה 3 לפנות בוקר, גליקריה עוזבת את הבמה, אך היתר ממשיכים לשיר ולשמוח! אנחנו נוטשים...גם מחר יום מלא חוויות מצפה לנו!



יום ראשון 10/3/05

ושוב אנחנו מנצלים את שירותי הרכבת התחתית של אתונה! (נחנכה לקראת האולימפיאדה) מאד חדישה, נקיה מאד, מדרגות נעות, וקירות משובצים ב"עתיקות" אופייניות לממצאים ארכיאולוגיים, שמתארות את גדולתה של יוון בעת העתיקה! יורדים בתחנה של האקרופוליס, מגעים לכיכר סינטגמה, ושם ליד קבר החייל האלמוני, חילופי משמרות של חיילים , מלווה בכיתת חיילים שצועדים אחריהם. שולפים מצלמות, ומצטלמים עם החיל שעומד כבר ליד ה"בודקה" שלו, המפקד מסדר את מדיו, וכובעו, עכשיו אפשר להצטלם!

יוצאים לכיוון הפלאקה, למוזיאון של כלי נגינה. בבית שנתרם ע"י אדם שגר כאן. יש כאן אוסף של כלי נגינה, נשיפה, חלילים מעצמות בעלי חיים, מקני סוף, ומיני חלילים עתיקים. שלבים בהתפתחות הבוזוקי, בגלמות עשויות משריון של צב, מדלעת, ועוד ... לאוטה שייכת למשפחת הגיטרה, נולדה מחיבור של עוד וגיטרה. העוד: בעל צואר קצר ושביר, מזה התפתחה הגיטרה, המנדולינה מהבוזוקי. לירה: כלי יווני עתיק, קלמנג'ה: כלי מיתר טורקי. טמבורס, לטרנה: תיבת נגינה, פעמוני בקר: השתמשו בהם בחגיגות עממיות. רעשנים, קורות עץ שהנזיר הודיע על זמן התפילה.

כוסיות וכפיות למתן קצב.זיליה: קסטניטות שהזמרת ענדה על ידיה.
אנחנו עולים לאקרופוליס.המקום הושלם בשנת 432 לפני הספירה. הארכיטקט היה: מנסיקלס.
ירדנו לאיזור פיסרי, מרכז חיי הלילה של אתונה, מסעדות, וחנויות למזכרות. נעצרים לנשנוש קצר, סלט יווני, ושתייה, וממשיכים דרך רחובות אתונה, למלון. קיבלנו מתנה, משמעון, 4 שעות שינה, לקראת בילוי שמתוכנן לנו הערב!

אנחנו יוצאים לטברנה מאד מיוחדת, זמר עם גיטרה, מאכלים מאד אופייניים. פרות ים, צלעות כבש, הרבה אוזו, שמחה אמיתית, וכמובן קמים בלי חשבון של גיל, ומראה, לריקודים מלווים בנגינת הזמר! חוויה נפלאה, וחשיפה לעוד פאן של מנהגים, ותרבות!


יום שני 21/3/2005

ארוחת בוקר אחרונה באתונה, אורזים את המזוודות, מרכזים הכל בחדר של יעל, ושמעון, ויוצאים לדרך!
ביקור חוויתי בשוק הבשר, ניקיון בלתי יאמן, שפע של בשר על חלקיו הפנימיים, בשר בקר, בשר כבש, טלה, ארנבת. וכמובן חזירים בכל חלקיהם הפנימיים, והחיצוניים! משם, לדוכני הדגים, פרות הים, דגים מעושנים, ועוד שפע שלא יתואר! משם איך אפשר להיפרד מאתונה ללא היוגורט, הגבינות, והזיתים המופלאים בשמן זית!

מנצלים כל רגע עד לשעה 16:00 , שעת היציאה למסעדה, לסיום , וסיכום הטיול!
המסעדה מקושטת בחביות יין, שמבצבצות מתוך הקיר, כמובן שמיד הבנו שזו לא דקורציה... והיין הלבן התחיל לזרום לכוסות!! אוכל נפלא, קינוח של חלבה ותפוחי עץ, המון שמחה, מילות חמות לשמעון, ליעל, צילומים אחרונים,

הרמת כוסית, ועוד אחת, ועוד אחת של אוזו!!! הפרידה מתחילה להיות מוחשת!

כל דבר יפה מגיע לסיומו! נשאר טעם של עוד, בשנה הבאה בסלוניקי הברוכה!

אהרון וזיוה!